<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מנהג ספר' לומ' כך צדקתך צדק, וצדקתך אלהי', צדקתך כהררי אל. ולא יתכן בעיני כי אינן בסדר זה כתובי' בתלים כי ראשון כתי' צדקתך כהררי אל, בלמנצח לעבד יי' לדוד, שני לו וצדקתך אלהים בלמנצח לדוד להזכיר, צדקתך צדק באל"פ ביתא בתמנייא אפי. וכן מנהג צרפ' ופרובינצ' על סדר הכתובי', והוא הנכון להגדיל ולהוסיף בשבח הקב"ה, בתחילה צדקתך נדמית שגדלה כהררי אל ועוד גדלה עד מרום, וצדקתו ותורתו לעולם קיימים ואמתיים אב"ן. [וסמך לדבר ויי' אלהים אמת וגו' ומבין יבין, ובפסוק ראשון ושני עשר תבות כנגד עשר מאמרות שבהן נברא העולם, וכנגד עשר' הדברות ובשלישי חמשה תבות כנגד חמשה חומשי תורה, וכן בראשית ז' תבות ובפסוק שלפני עשרת הדברות ז' תבות ללמדך שהיצירה תלויה ועומדת בקבלת התורה, ונראה בבבלי בריש מס' ע"ז, כך שמעתי].
<h2>דף כא:</h2>
ועוד מצאתי בירוש' לעיל מהך הני אומנין גוים שהיו עושין עם ישראל בשבת בתוך ביתו אסור בתוך בתיהן מותר, תנייא א"ר שמעון בן אלעזר בד"א בקבלנות אבל בשכירות אפי' בתוך בתיהן אסור בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור, בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר, מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר (לקרקע אסור בעיר אחרת בין כך ובין מותר) בין בשכיר בין בקיבולת, א"ר אילא בין בתלוש בין מחובר ובלבד בקיבולת, ר' שמעון בן ביסנא בשם ר' אחא בשבת, ובאבל, ובע"ז הלכה כר' שמעון בן אלעזר, האי פיסק' פליגא אההיא דמועד קטן דאמ' שמואל מקבלי קבלנות בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר, והכא בין באבל בין בשבת בתוך בתיהם ולרבי' יעקב דמוקים לההיא באבל אבל בשבת אפי' בתוך התחום מותר ניחא ליה הא דירוש', אך שמעת' שחזר בו בסוף ימיו, ואמ' בשבת ובאבל מתוקמא, וסוף סוף פסקת הירוש' חולקת וקיימ' לן כבבלי, ואם נוקים לההיא דשמואל במחובר לקרקע הוה אתי שפיר ויש לעיין. אב"ן.
<h2>דף כב:</h2>
[אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים כי אע"פ שטעה יצא ידי קריאה, דאמרי' במדרש מנין שאם קרא לאהרן הרן ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו שנא' ודגלו עלי אהבה פי' ושקר שלו, במשלי קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, בדינא לא לידגול פומיה, תלמ' חכמים המדגילין זה לזה בהלכה, וכן פרש רבנו יעקב מ"כ פ' אין מעמידין בע"ז דיגלא בחבריה ידע ואלו הן ראיותיו אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה שהוא כמחריב את העולם אין עצה ואין תבונה לנגד יי', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת].
